כל החבר'ה
כשיורים בציפור במעופה, צריך לכוון לאן שהיא תגיע, לא להיכן שהיא עכשיו. מסתבר שנתניהו כיוון מדוייק. הסכר התנדנד תקופה ארוכה והשבוע פשוט נפרץ, זורם לחדרי החקירות האפרוריים: הפצ"רית, ניצב בכיר במשטרה, ראש השב"ס ויו"ר ההסתדרות – כולם מסובכים בפרשיות בדרגה כזאת או אחרת של שחיתות ציבורית. הסדרה מנאייק נראית פתאום כמו רחוב סומסום.
בהתחלה הוא ניסה להיצמד לטראמפ. במרץ 2025 נתניהו פצח בקמפיין הדיפסטייט שלו, ולמען האמת הוא היה נשמע די נואש בזמנו: "באמריקה ובישראל, כשמנהיג חזק מהימין מנצח בבחירות, הדיפ סטייט בשירות השמאל משתמש באופן מעוות במערכת הצדק כדי לסכל את רצון העם" הצהיר נתניהו והסביר "הדיפ-סטייט זו הפקידות הקבועה שהיא כמעט ולא מתחלפת, והיא חושבת שהיא יודעת יותר טוב מה הבוחרים רוצים, והם נוטים תמיד שמאלה".
בפרקים הקודמים של המשפט, מי זוכר, הוא זהר אפילו יותר בבדידותו. בתחילת שלב ההוכחות אסף את בכירי הליכוד סביבו לתמונה הבלתי נשכחת בבית המשפט. הוא תבע "לחקור את החוקרים", והיה נראה כמו אחרון האסירים ששמים כיפה ומגלים את האור אחרי שנדלקת המנורה בחדר החקירות.
השבוע המהלך הושלם: בעיתוי מושלם ומבויים היטב, הגיע קמפיין החנינה של הנשיא טראמפ לשיא. אחרי נאום בכנסת, ראיון טלוויזיוני, נחתה גם האיגרת לנשיא המדינה. קמפיין הדיפסטייט עלה על המסלול עם קצת תכנון, קצת עזרה מחברים והרבה מזל.
האופוזיציה היוצאת נגד היוזמה בטנטרום שמקפיד לא לפספס אף טעות, חייבת להפנים: המחנה שנגד נתניהו חייב להיות הראשון שקופץ על חנינה. הרי אם הסיבה לרפורמה, כפי שטוענים, היא משפט נתניהו – אזי ביטולו יוביל להפסקת ההתקפות. אבל זאת הבעיה הקטנה: המחזה הפתטי שתוך כדי תקיפה באיראן, פיצוץ ביפרים לחיזבאללה, מלחמה בחמאס והחזרת חטופים – ראש הממשלה צריך להתעסק בזוטות מלפני עשור, להביא פתק מראש השב"כ לשופטים ולבזבז את זמנו – הוא בלתי נסבל, הוא מסכן את חיי ילדינו. שיעצרו, יחננו או ימשיכו בהליך כשיסיים את תפקידו. ואם גם זה לא משכנע כדאי להפנים: המשפט הוא מכונת קולות לנתניהו.
הקמפיין של נתניהו דופק כמו שעון עם השעון. האופוזיציה צריכה להוביל חנינה במקום לצאת נגדה, אחרת לנתניהו יהיו עוד כמה סיבות לפתוח שמפניות, ורודות.
עולם בשני צבעים
בפרק המטלטל ביותר של "מראה שחורה", הממשלה מחליטה לייצר דבורים רובוטיות בגלל מחסור ארצי בצוף. אבל מסתבר שהאקר השתלט על מערכת ההפעלה שלהן ומחליט לנצל את ההמצאה למטרה אחרת לגמרי. הוא פותח משחק ויראלי בשם #DeathTo, והמדינה כולה יוצאת לציד: כל אדם שמקבל את מספר האשטאגים הגבוה ביותר עם הקריאה להרוג אותו – מחוסל באותו יום ע"י הדבורים, אוטומטית. בחירת הקהל. מאות אלפי אנשים הופכים לרוצחים בלי ללחוץ על שום הדק. בין ההרוגים: עיתונאית שכתבה טור מעליב על פעילת זכויות נכים, ראפר שהתנהג בצורה אלימה למעריצה ואישה שפרסמה סרטון משפיל על שוטר.
הסדרה המיתולוגית הזאת כבר חזתה תופעות, אבל הפעם המציאות מעכה את התסריט. כך למשל, יוצרת "הארי פוטר" ג'יי קיי רולינג, ספגה איומי ביטול לאחר שהתבטאה נגד דיבור בלשון זכר על מי שמקבל וסת, וטענה משום מה שזה הליך שאפשרי רק לנשים. העונש: שיימינג אכזרי וביטול הזמנתה לארועים פומביים של הסדרה המצליחה. האימה כל כך התעצמה, שהסרט "חלף עם הרוח" כבר הפך קורבן לביטול מרצון. בעיצומן של מחאות ה-Black Lives Matter, התסריטאי זוכה האוסקר ג'ון רידלי, פרסם ב"לוס אנג'לס טיימס" מאמר שבו קרא ל-HBO להסיר את הסרט מהסטרימינג כי הוא "יוצר רומנטיזציה לתקופה של עבדות ואפליה גזענית חריפה". הם הורידו בבהלה מיד. לאחר מחאה חריפה החזירו את הסרט עם "הקדמה והקשר היסטורי", כבר לא ברור מה יותר מביך.
בישראל נראה שאנחנו באיחור אופייני מתחילים לאמץ את תרבות הביטול המגונה, מהירות הצניחה כאן מ-100 לאפס גורמת לסחרחורת. לפני שלוש שנים ראינו ניצנים כששלמה גרוניך, הזמר ולהקת האתיופים, נמחק ברגע אחרי שאמר משפט טיפשי שהשתמעה ממנה התנשאות אשכנזית. לקח לו שנים להתאושש. מאז אינספור מפורסמים נשרו אל תהום הנשייה לאחר מקרים שהסתיימו ללא הרשעה פלילית, אבל עם הרשעה ציבורית ללא משפט. המקרה הנוכחי של חיים לוינסון הוא דוגמא נוגה ועדכנית שהמטרה היא לא הודאה בטעות ולא בקשת סליחה, כי הרי את זה הוא עשה. גם אין פה קורבנות, חלילה. הפאול שעשה: הוא לא נתן גילוי נאות וגם התנצל על כך. זה לא עזר: תוך שבוע הוא עזב את משרתו בשני כלי תקשורת נחשבים, שמן הסתם הבינו שלא יעמדו בלחץ הקהל או הברנז'ה. לא הייתה עבירה פלילית, לא מעורבות בסיוע לקטאר, מה זה משנה – הרי אף אחד לא מתעניין מה סעיף האשמה.
המטרה היא אחרת לגמרי: ההתנפלות ההמונית כמו חבורה של ערסים באילת לא מתאימה לטיפוסים ענוגים ותרבותיים, הם הרי הרבה יותר מוסריים מההמון הנבער. הפתרון: הם יוצאים ללינץ' דרך מקלדת ומוציאים יצרים אפלים שנותנים את אותו הסיפוק של כיסא כתר בראש. התוצאה לא פחות חמורה. הגזמה כאורגזמה.
בסוף אותו פרק המיתולוגי של "מראה שחורה" מגיע הטוויסט האכזרי, כשמתברר שההאקר תכנן עונש כפול: כל מי שהשתמש בהאשטאג “#DeathTo” — גם הוא מוצא את מותו על ידי הדבורים, ומאות אלפי גולשים נהרגים כעונש על השתתפותם בקמפיין השנאה. המתלהמים הווירטואליים הופכים באופן ציורי לקורבנות של התרבות שהם עצמם יצרו, כשטכנולוגיה שנועדה להציל את העולם, דבורים המייצרות אבקה, הופכת לכלי השמדה המונית.
שיגרתם טיל מקלדת בקריאה לבטל מישהו? תסתכלו למעלה, בסוף הוא ינחת גם עליכם. לנפש אין כיפת ברזל.
