במדינה שבה כל יום הוא כמו עשר שנים במקום אחר, כדאי לעצור בתחילת שנה ולשנן לעצמנו כמה כללי הישרדות. קחו אוויר, שתו מים, הנה חמש המלצות לקראת השנה החדשה. תקראו ותמשיכו לרוץ:
להיגמל מאובססיית נתניהו
בלי להרגיש לאט לאט חלחל שיח אינפנטילי ומסוכן במיוחד לשיח הישראלי: אם זה עוזר לנתניהו, זה רע, אם זה מזיק לנתניהו – זה נפלא. טראמפ לוחץ על ישראל? טוב. תובעים אותו בהאג? עוד יותר טוב. "מלחמת התקומה" עוזר לביבי? אנחנו נגד. ביבי מסתכסך עם קטאר? גוועלד, הם מתווך חשוב בעסקת חטופים. שערוריית קטארגייט נחשפת? הם אויבים, זאת בגידה. אין בחירות? הם בדרך להתבטל. יש בחירות? בטח יזייפו אותן. נתניהו לא מחזיר את החטופים? הוא רוצה שימותו. הוא מחזיר? זה בגלל טראמפ, הוא בכלל הפריע.
כרגיל, הפוליטיקאים מפספסים. נתניהו, בניגוד לקטאר, הוא באמת מורכב. הציבור סומך עליו בנושאי ביטחון, וחושב שהוא אסון לאחדות העם. הוא מביא יותר מנדטים מכל מפלגה אחרת, ועדיין מרגישים שהמדינה תחתיו לא מנוהלת. הציבור חושב שהוא צריך ללכת כי הוא יותר מדי זמן בתפקיד, ועדיין לא מסמן אלטרנטיבה מובהקת, אלא ברירות מחדל לא רעות.
הבן שלי כבר עבר את הגיל שהייתי בו כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה, ובמובן מסוים גם היחס לנתניהו הוא כמו להורה מבוגר: שנים שאנחנו משליכים עליו באובססיה את הפחדים, הכעסים והחשבונות הפתוחים מהילדות — במקום להתבגר ולפתור אותם. אז הנה הימור: כשנתחיל להתייחס אליו כמו פוליטיקאי, עתיר יתרונות וחסרונות, הוא ילך.
לבחור נושא אחד שחשוב לנו ולהצביע רק למי שיקדם אותו
מה לעשות, אף אחד לא הולך לקלפי עם טבלת אקסל, וכל ניסיון להפוך את הבחירה לתמהיל של היגיון, מביא להצבעה אמוציונלית עקומה. אז הנה דוגמא: רוצים לגייס את החרדים והערבים? תצביעו רק למי שזאת האובססיה שלו. שימו לב לסקופ: ממשלת משרתים צריכה להיות מוקמת ממפלגות שהציבור שלהן, ובכן, משרת. כמה מהפכני. מישהו באמת חושב שמנסור עבאס יתמוך בממשלה שתגייס ערבים לשרות חובה אזרחי? שנתניהו יגייס חרדים בממשלת ימין על מלא? מי שמחוייב לגושים הישנים והכושלים, לעולם לא יביא לשוויון בנטל, פשוט כי יש לו משימות דחופות יותר. אבל מי שיסכים להקים מחנה של מפלגות משרתים, עם בנט ונתניהו, סמוטריץ וליברמן. גולן ויועז הנדל – יחד – רק הוא יפחית את הימ"מים שלכם. עצמתם עיניים? התגייסתם לצבא הפוליטיקה הישנה. זה ייגמר בצו.
להפסיק להתכונן למלחמה הקודמת
ביום רביעי שוחחתי עם רוביק דנילוביץ', הארנג'ייזר מהדרום. "נתניהו מדבר עם טראמפ על 60,000 כלי נשק לחמאס? בדרום יש כבר 100,000" הוא זעק. "הם מוברחים ברחפנים, מחומשים כמו צבא". צריך להגיד את זה באופן ברור: הטבח הבא בדרך לנגב. וועדת החקירה הבאה לא תצטרך להזיע אפילו. רוביק וראשי רשויות הגישו כבר אחרי "שומר חומות" תוכנית הוליסטית לפיתוח הדרום. שלושה ראשי ממשלה קיבלו את התוכנית, דבר לא נעשה. "פעולות בן גביר הן לא הפתרון, הן בקושי פלסטר" דנילוביץ מסביר, "צריך תוכנית שמשלבת את כל הגורמים יחד. השב"כ לצד משרדי החינוך ובטחון לאומי, האוצר והקליטה. להביא 2 מליון עולים לדרום כדי לשנות את הדמוגרפיה, לשלב את הבדואים בחינוך במקום שילכו ללמוד הסתה בחברון ובירדן. לתת מקלות וגזרים. לפתח סל תמריצים לנגב – למשל להפסיק את המחיר למשתכן בשרון ולהביא אותם אלינו. לצייר מטרה ולכוון אליה את כל החיצים". הוא קורא לזה תכלול האירוע, אפשר גם לקרוא לזה מנהיגות עם חזון.
הבעיה שבישראל 2026 אם לא גוזרים סרטים – לא עושים. טווח הפעילות הוא כאורך הקדנציה, טווח ארוך זה לחלשים. אנחנו מתכוננים למלחמה הקודמת, לא למדנו כלום.
להפנים שאין לנו לאן ללכת
בדבר אחד יאיר גולן צדק. ישנם תהליכים שמזכירים את שנות ה-30, הוא רק התבלבל במאה שנה. ביקרתי השבוע בחנות הספרים הענקית בדואומו מילאנו. מדף שלם בכניסה של ספרים אנטישמיים קיבל את פני, מהאדרת חמאס ועד קריאה לחיסול ישראל, שנאה אפרטהייד וכל הג'אז הזה. בין הכותרים, לא נגענו: "להחרים את ישראל", "הכלא הגדול בעולם", "ג'נוסייד" ו"הסוף של ישראל". ההכנסות מהספרים קודש לתרומה למען גזה.
היהודים הם תמיד הקורבנות הראשונים. כשיפרצו פרעות מילאנו, נקווה שהאש תדלג לפחות על המדף הזה בחנות – בסוף גם הם יצטרכו אנדרטה לזכור איך הכל התחיל.
בינתיים, אנחנו צריכים לזכור שאף אחד לא מחכה לנו בחוץ. יש יותר סיבות לבוא לפה מאשר לצאת מכאן. 3500 מתיישבים חדשים בעוטף עזה אחרי הטבח כבר הבינו שאין לנו לאן ללכת.
ואם נשכח, תמיד יש לנו לפחות שישה מליון תזכורות.
לברך על הנס
לא הייתם אמורים לקרוא את הטור הזה. אם אתם גרים בצפון, כוח רדואן תכנן לכבוש את היישוב שלכם, הייתם היום לבנונים במקרה הטוב. אם אתם גרים בתל אביב, איראן שיגרו לעברכם את המתקפה הבליסטית הגדולה בהיסטוריה, אתם כאן בפוקס. אם אתם גרים בדרום, הייתם בטווח הטבח של חמאס עד לפני שתי דקות. הוא לרגע הצליח אבל התאוששנו בזמן.
העניין הפעוט הוא שהם תכננו את המתקפה הזאת בכל הזירות במקביל. שעות הפרידו בין תום הממלכה השלישית לבין הקריאה שלכם את הטור הזה במדינה יהודית ריבונית. בינתיים, רוב המתכננים ברי מינן, ואתם עם הקפה בצד השני של הדף.
עכשיו צריך רק להחליט שאנחנו לא מוכנים יותר שיקרו לנו קסמים. שיחרימו אותנו בארוויזיון, רק שלא יהיו עוד יובל רפאל. שירחיקו אותנו מפסטיבל סרטים אבל שלא נהפוך לנשיונל גאוגרפיק. ברוך שעשה לנו נס במקום הזה. שנה אזרחית מהממת שתהיה.
