ארגון טרור עם אצבעות

ההחלטה להכיר בפלסטין כמדינה היא חלק מדפוס פעולה * ישראל מותקפת, ישראל מגיבה, האו"ם רק מנסה לכפות את הפתרון הסופי * טראמפ אמר השבוע שהארגון "יוצר בעיות במקום לפתור אותן", מסתבר שיש מי שאבחן את השיטה לפני חמישים שנה * אל תאהבו אותנו, תפחדו מאיתנו

כמו עמוד ענן

138 מדינות תמכו בהחלטה לצרף את פלסטין כמדינה לאו"ם, "מדינה משקיפה שאינה חברה" הם קראו לזה. השדרוג הדרמטי הספיק כדי להצטרף לאמנות הבינלאומיות ולקבל מנדט לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

זה לא קרה השבוע, אלא ב-29 בנובמבר 2012, אבל יותר מעניין מה שקרה קודם לכן.

ישראל נכנסה בשבועיים שלפני כן למצב שלא חוותה בתולדותיה: מעל 1500 רקטות נורו ע"י חמאס מעזה אל לב המדינה – אזעקות נשמעו בתל אביב, ראשון לציון וירושלים. בקרית מלאכי נהרגו שלושה אזרחים מטיל על בניין מגורים בעיר, חייל נוסף נהרג ממרגמה באשכול. כל זה התרחש בשיאו של מבצע "עמוד ענן", שהחל לאחר שנה של הסלמה בירי לעבר ישראל וחיסול מפקד הזרוע הצבאית של חמאס אחמד ג'עברי, האחראי גם לחטיפתו של גלעד שליט.

במילים אחרות: ישראל הותקפה, יצאה להגן על עצמה – והאו"ם, בתגובה, הצטרף ללינץ' והעניק את הפרס לפלסטינים. אחד פלוס אחד.

האו"ם הוא ארגון טרור, רק במקום רובים יש לו אצבעות, התוצאה אותה תוצאה. הסקירה המורחבת לשיפוטכם.

 

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

2001 היתה מהמדממות שידענו. בשיאה של מתקפת הטרור התרחשה הזוועה בדולפינריום בת"א בה נהרגו 21 בני נוער, ולאחר מכן פיגוע סבארו בירושלים בו נרצחו 15 ישראלים ונפצעו עוד כ-130. מה קורה מיד לאחר מכן? ועידת דרבן בדרום אפריקה, בה משיקים את קמפיין האנטישמיות הגדול של המאה החדשה, ומגדירים את הציונות כגזענות ודיכוי, טיהור אתני ו"פשעים נגד האנושות".

עוד אחורה: "עופרת יצוקה", סוף 2008, המבצע הישראלי הראשון אחרי ההתנתקות המופקרת מעזה. חמאס משתדרג מקסאמים לגראדים, אשקלון, אשדוד ובאר שבע נכנסות לטווח הטילים, חמאס מפר את ההודנא ומסרב להפסיק את ההתחמשות וההברחות דרך המנהרות בעזה. והאו"ם? דו"ח גולדסטון, שהוזמן על ידי מועצת זכויות האדם של הארגון, מפרסם ממצאים חריפים נגד ישראל ומאשים אותה ב..פשעי מלחמה.

 

לכרוע על חוף הסליחה

המסע לאחורה בזמן ממשיך: בתחילת דצמבר 1987 פורצת האינתיפאדה הראשונה, הכוללת הפגנות, שביתות, יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. היום היינו חותמים על התענוג. לא עוברים כמה ימים וכבר בסוף החודש מקבל האו"ם את החלטה 605 המגנה את פעולות ישראל, מגדירה אותן כ"דיכוי" וקוראת לה "לציית לאמנת ז'נבה הרביעית" להגנת אזרחים בזמן מלחמה.

דוגמא אחרונה: שנת 1975. ישראל עוד מדממת ממתקפת הפתע נגדה במלחמת יום הכיפורים שגבתה 2656 הרוגים. המדינה היהודית שרדה בקושי. בזמן שחולף מאז מתרחשים פיגועי החטיפה במעלות בו נרצחים 28 תלמידים ומבוגרים, ועוד שלל פיגועים בקרית שמונה, נהריה ובית שאן. ובאו"ם? הם מגיבים בהחלטה היסטורית שלפיה "ציונות היא גזענות", ומסבירים כי קיימת "קנוניה בין הקולוניאליזם הפורטוגזי, משטר האפרטהייד הדרום אפריקני והציונות". שיטה.

 

ונמשכת שיירה מן המאה שעברה

נשיא ארה"ב טראמפ אמר השבוע כי האו"ם "יוצר בעיות במקום לפתור אותן", וכי בגללו באירופה "המדינות שלכן הולכות לעזאזל", אבל גם את מה שאמר לפני 50 שנה השגריר דאז חיים הרצוג על דוכן האו"ם, אפשר להכניס למבזקי החדשות בלי להרגיש בהבדל:

"האו"ם שהחל דרכו כברית אנטי־נאצית, הולך ונעשה מרכז האנטישמיות של העולם. היטלר היה מרגיש בבית אם היה מקשיב לדיונים בפורום זה.

אינני עומד על דוכן זה כדי להגן על הערכים המוסריים וההיסטוריים של העם היהודי. הם מדברים בעד עצמם. הם נתנו לאנושות הרבה מאוד מגדולתה ונצחיותה.

אני בא לכאן כדי לקטרג על שתי העוולות האדירות המטילות אימה על חברה כלשהי ועל חבר האומות במיוחד: שנאה ובערות.

ציונות היא אחת התנועות הלאומיות הדינמיות ומלאות המרץ ביותר בהיסטוריה האנושית. מבחינה היסטורית מבוססת הציונות על קשר מיוחד במינו בין עם־הספר וארץ־התנ"ך, קשר המתמשך לאורך ארבעת אלפים שנה.

אין זה מקריות, שהוגי ותומכי ההחלטה המזהה את הציונות עם גזענות הם מדינות האשמות בפשעים האיומים של אנטישמיות ואפליה עד לעצם היום הזה.

אנו מותקפים ע”י חברה, שמעשיה נשענים על הצורה הקיצונית ביותר של גזענות הידועה בעולם כיום, כפי שבוטאה בדבריו של מנהיג אש"ף עראפת בלוב: “לא תהיה שום נוכחות באזור מלבד נוכחות ערבית".

ארגון זה התנוון לגמרי. לגבינו, העם היהודי, זוהי אינה אלא אפיזודה חולפת בהיסטוריה ארוכה, עשירה ומלאת מאורעות. אנו שמים מבטחנו בהשגחה העליונה, בדתנו ובאמונתנו, במסורת המקודשת והנערצת שלנו, במאבקנו לקידמה חברתית וערכי אנוש ובעמנו, בכל מקום בו הוא נמצא.

בשבילנו, העם היהודי, החלטה זו היא לא יותר מפיסת נייר, וכך גם נתייחס אליה".

הרצוג קרע את נייר החלטת האו"ם על גבי הדוכן בניו יורק, לפחות הוא לא נתקע במדרגות הנעות.

 

שיר של אחרי מלחמה

יובל להחלטה "ציונות היא גזענות", 52 שנה למלחמת יום כיפור, ושנתיים לטבח ה-7/10.

כמו בזירות הפיגועים אותן ידענו בלי סוף – אם הפצוע צועק כנראה שהוא חי, הבעיה היא עם אלה השותקים – אז כך גם אצלנו: אם אנחנו מותקפים באו"ם, כנראה שאנחנו נושמים. ביום שהעולם יעמוד לצידנו, סימן שנגמרה מלכות ישראל השלישית. תזכורת: ההפגנות נגד ישראל בעולם החלו ב-7/10, במקביל לשחיטתנו בדרום הארץ. הם צעקו "יש" לפני הגול, הם לא יכלו להתאפק.

לא נותר לנו אלא לבקש – שלא יאהבו אותנו, רק שיפחדו מאיתנו.

וצריך לומר: באפיק הפחד מהיאהוד התקדמנו קצת השנה. עובדה – רק השבוע עוד מדינות הכירו בנאצים כיישות ריבונית. הפעם הם כנראה גם יצליחו לקבל אותם כמדינה, רק בפריז. גמר חתימה טובה.

יצירת קשר

ניתן לשלוח מייל ל: info@klughaft.com

דילוג לתוכן